חששות לקראת האימהות
למרות שהתכוננת ללידה ולמרות שאת כבר כמהה לילד, עדיין אינך מרגישה מוכנה במלוא המובן לאימהות. מצחיק, אך בהרבה מובנים האימהות היא דבר נרכש ונלמד. נכון, האהבה היא דבר טבעי וחזק ביותר והיא מתחילה מייד עם היוודע דבר ההיריון: אך מיומנות הטיפול בתינוק נרכשת עם הזמן. הביטחון כיצד לטפל בתינוק מתחיל להתפתח עם הזמן, כאשר את כבר מיומנת ברזי העניין ומרגישה טוב עם עצמך.
בצד הרגשי את ודאי שואלת את עצמך איזו אמא תהיי. ודאי יש לך אידיאל כלשהו בראש. מצד שני את יודעת שאין דבר מושלם. את מאוד מעוניינת להיות האם המושלמת, אך מצד שני, בינך לבין עצמך את יודעת שאין בנמצא דבר כזה. הטעויות שאחותך עושה לפי דעתך בגידול ילדיה הם נר לרגלייך (כלומר: את לא תשגי כך). אך מצד שני, איך תוכלי לשפוט אותה עד שלא תהיי במצבה ?
מצד אחד את סופרת את הימים והשעות עד ללידה. מצד שני את מפחדת. חוששת מהעתיד. עד עתה הכול היה ברור וזרם לפי התוכניות. ועתה את לפני מסע אל הלא נודע: הלידה, אחר כך הכרת התינוק. מעתה הדברים יזרמו לפיו, ולא לפי רצונך או לפי רצון בעלך. מעתה תצטרכי לשים את עצמך קצת בצד (ואולי יותר מכך) ולזרום עם ההורות, לזרום לפי צרכי התינוק שלך.
וכשיגדל, איך תחנכי את התינוק להתמודד עם העולם ? כל כך הרבה רוע, קשיים, אלימות, פיתויים. בזמנך, ודאי תחשבי, העולם היה פחות אכזר. איך אוכל ללמדו מחד להיות זהיר ומצד שני לא להיות חשדן יתר על המידה ?
המון שאלות והמון לבטים. אך האם יש מישהי שלא קיבלה את האימהות שלה ברעד ובחששות ? את לא לבד, ואת תעשי את המיטב, זה בטוח.
